שו"ת בנושא סת"ם

בס"ד                    

האם צריך לשים מזוזה במרפסת?

שאלה: היכן יש לקבוע מזוזה בפתח המרפסת, האם בימין הכניסה מהבית למרפסת או בימין הכניסה מן המרפסת לבית?

תשובה:

להלכה כתב מרן רבינו עובדיה זצ"ל, שיש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הפתח כשיוצאים מהבית לכיוון החצר או המרפסת. כל שאין במרפסת שיעור של ארבע על ארבע אמות, או שאין לה תקרה, היא פטורה מעיקר הדין ממצוות מזוזה. ואמנם הרוצה להחמיר לקבוע מזוזה במרפסת, תבא עליו ברכה.  (יחוה דעת ח"ד סימן נא).

מה עושים כשאין מקום לתלות את המזוזה?

שאלה: יש לנו בבניין דלת אלומיניום ועובי הדלת תופס את כל רוחב הקורה איפה שצריך להיות מיקום המזוזה. מה עלינו לעשות וכיצד יש למקם את המזוזה?
תשובה:

כשעובי הדלת ממלא את כל רוחב מזוזת הפתח, כמו שמצוי בדלתות אלומיניום או זכוכית, ואין מקום לקבוע את המזוזה בחלל הפתח, לכתחילה יש לחפור בעומק מזוזת הפתח מעט פחות מטפח, ולקבוע שם את המזוזה, או כל דרך אחרת המאפשרת לקבעה בחלל הפתח ולא תעכב את סגירת הדלת.

אפשרות נוספת היא להרחיב את כל חלל הפתח על ידי הוספת צורת פתח נוספת מבחוץ, דהיינו משקוף ושתי מזוזות, ושם לקבוע את המזוזה, אך אין די בהוספת טס קטן הבולט רק במקום המזוזה.

בדיעבד- כשאין אפשרות לקבוע בתוך חלל הפתח, אפשר לקבעה מחוץ לחלל הפתח, בלא ברכה, ובלבד שתהיה קבועה על מזוזת הפתח תוך טפח לחלל הפתח. (קולא זו הרבה חולקים עליה. אך כשאין אפשרות אחרת עדיף לעשות עכ"פ לפי דעה אחת מאשר לבטל לגמרי מצות מזוזה). ספר המזוזה פרק ג'. 

כיצד יש לקבוע את המזוזה ישר או באלכסון?
תשובה:

מעיקר הדין הלכה כדעת הראשונים שמניחים את המזוזה זקופה, אך כאשר מניחים את המזוזה באלכסון יוצאים לכל הדעות, וכפי שמובא בגמרא שכך נהגו בית רבי.

למעשה מנהג הספרדים להניח את המזוזה זקופה, וכן נהג הגר"א. ומנהג האשכנזים להניח את המזוזה באלכסון, לדעת המנחת אליעזר בזוית של 45 מעלות, אך המנהג המקובל הוא לעשות הטיה ניכרת אך פחות מ45 מעלות. והחזון איש והגרי"ז נהגו לעשות הטיה קלה בלבד.

מה ההבדל בין תפילין 'דקות' לתפילין 'גסות', ומדוע בימינו תפילין 'דקות' זה פחות מהודר מ'גסות', שהרי פעם היו עושים אבותינו רק תפילין מבהמה דקה? 

תשובה:

בזמן הראשונים נהגו לעשות את בתי התפילין ע"י שמתחו את העור ע"ג דפוס. בשל יד לקחו דפוס מרובע ועליו מתחו את העור עד שקיבל צורת בית אחד ובשל ראש לקחו דפוס עם ארבעה ראשים וקיפלו העור לתוך השלושלת החריצים ומהצדדים מתחו את העור עד שנתיישר העור וקיבל צורת ריבוע.

בזמננו- עשיית הבתים "הגסות" התחיל בירושלים עיה"ק לפני כמאה ועשרים שנה וסדר עשייתן הנהוג בזמננו מקובל מהגאון ר' נתנאל סופר תפלינסקי זצ"ל. וסדר עשייתן הוא שלוקחים את העור ומכניסים אותו לתוך דפוס, הדפוס לוחץ על העור עד שמבליט בו צורת ראש. בשל יד עושים ראש אחד ובשל ראש עושים ד' פעמים עד שמקבלים צורת ד' ראשים, ואח"כ מכניסים אותם שוב לדפוס ומוציאים אותם ומניחים אותם להתייבש וכן כמה פעמים עד שמקבלים צורת בית מרובע.

תפילין גסות פירושו שנעשו מעור של בהמה גסה כגון שור (מחלק הצוואר) ותפילין "הדקות" עשויות מבהמה דקה כגון עז כבש וכדו'...
בימינו ' דאכשר דרא' רוב רובם של הבתים עשויים מבהמה גסה, כיוון שהעור עבה וחזק ומחזיקות הרבה שנים, ושייך לעשות בהם את כל ההידורים כגון חריצים להחזיק את התפירות בריבוע, וכן מעבירים גיד בין הבתים כמו שצריך מדינא לכתחילה, וגם שאם מתקלקל ריבוען שייך לתקנם ולהחזירן לכשרותן.

לעומת זאת ה'דקות' מחמת דקות העור אין הבתים חזקים כ"כ ואם נתקלקל הריבוע כמעט שלא שייך לתקנו. ועוד שאין עושים בהם חריצים להחזיק את התפירות ולא מעבירים גיד בין הבתים. ואף שאפשר שיהיו בתים אלו כשרים, מ"מ שייכים בזה הרבה פסולים, שצריך לדייק שהחריצים החיצונים יהיו מעבר לעבר ולא סתם רושם חיצוני, וכן שיהיו כנגד בין המחיצות שבפנים וכן השאלות בריבוע הבית והתפירות ועיבוד העורות, ומחמת שהמחיר שלהם נמוך אין מדקדקים שיהיו בתכלית הכשרות.

כתב מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל ביבי"א (ט,ה) וז"ל: "ובוודאי שכל מי שאפשר לו לקנות תפילין מעור אחד ממש (הכוונה לגסות) אע"פ שהם יקרים, עליו להשתדל לקנותם, הן בשבילו, הן בשביל בניו כשהגיע עתם עת דודים להניח תפילין.

*לכל המעוניין לראות דוגמאות מוחשיות של תהליך יצור הבתים מוזמן אלינו למכון הסת"ם מלאכת הקודש ברחוב ספיר 30.


נכתב על ידי הרב דוד חסון. 

לשאלות נוספות ניתן לפנות במייל

 [email protected]